חגים וגעגועים / טל אדרי עוזיאל (אחות)
וכמו בשיר של מאיר אריאל:״..מאז שעזבת הרבה השתנה כאן, זהו זמן שיגעון מהומה עד אין קץ.. ובאופק אחר על אותו דף גמרא יושבים כל הלילה אתה ואני, שלוות עולמים..״ הלוואי! אכן הרבה השתנה כאן מאז שעזבת.. והחיים?!.. אמנם ממשיכים.. השמש? זורחת בכל בוקר ולעת ערב שוקעת לה שוב.. אך נראית קצת אחרת, שונה. עייפה יותר, מתגעגעת, כאילו מעמיסה על כתפיה את השנים בלעדייך.: ואכן, גם הרבה הרבה השתנה כאן. תקופה של חגים והכל הופך להיות כבד יותר, רגיש יותר, מתגעגע יותר המחשבות עליך עולות וצפות במשך היום הרבה יותר, והלב נחמץ הרבה יותר במהלכו. תהיתי לעצמי... האם צריך חגים ומועדים ״מיוחדים״ כדי שתצוץ ותורגש באופן חד ומוחשי יותר? שנזכור אותך? והבנתי.. זה לא ששכחנו חלילה. אתה ממשיך ללוות את חיינו בכל רגע ורגע אך, משתלב בכל מה שהשתנה כאן מאז שהלכת - נמצא וחי בליבנו לאורכם של יום ולילה. אך, במועדים מיוחדים ובתקופת החגים, המשפחתיות, הכיסא הריק שלך, המאכל שאהבת, הזכרונות מהחגים איתך מציפים וגורמים ללב ולבטן להתכווץ בכאב, למחנק בגרון, לגעגוע.. געגוע לשיגרה לישיבה שלי ושלך כל הלילה לשלוות עולמים שכבר לא תחזור, לגעגוע וכיסופים אליך, לחלק שתפסת במשפחה שחסר ולכן כבר לא נהיה יותר שלם. חלק שחסר שלימד אותי שיש לשמר את הקיים, להעריך את השיגרה, להינות מהרגע, לחבק, לנשק, להגיד את מה שעל הלב ולא לחכות לאח״כ... ובאותה הזדמנות מבקשת ממך סליחה ומחילה אם וכאשר פגעתי בידיעה או שלא בידיעה חגים וגעגועים..
|
